אמא לאחת וחצי

  משהו שנמצא בחתימה של אמא של קונדסון, מקווה שזה בסדר לשחזר אותו כאן For a short time I had  your body in my body  I carried your belly in my belly  And now, though I have  your heart in my heart  and feel  your soul in my soul   I will never again have your hand in my hand  I miss your life in my life  

שלום לך יום הולדת שלושים במציאות האלטרנטיבית שלי יש לי שלושה חתולים, שני ילדים, בעל אחד, וקעקוע אחד פחות.  אני מתחילה את היום מהנקה ב5:30. רוני באה למיטה שלנו ושרה לי יום הולדת שמח. אני מבשלת מחית בטטות ופלפל אדום (ועוגית בייבי ביס, יצא נוזלי). בצהריים יוצאים למסעדה עם שני ילדים, אחד מהם תינוק שלא מוכן לשבת בעגלה, אז אוכלים לפי התור. רוני נרדמת באוטו, וגם אושרי, ואז יש לנו שעה של שניים. אנחנו מתחבקים על הספה וצופים בשנות ה-70. בערב באים לבקר החברים עם הילדים, וגם אמא נדחפת לשעה. יש בלאגן שלם, ואני בורחת עם הבנות לעשן וכוס יין. ובלילה השקט יורד, אנחנו מרימים כוסית רק שנינו, ויושבים ומדברים, וגולשים יחד באייפד, מעלים זכרונות, ואז הולכים לישון, בשקט בשקט, שאושרי לא יתעורר לנו באמצע החדר. אוף, מחר בבוקר בשש וחצי אני כבר מנקה, הכל הוא מכניס לפה. ואני נרדמת מעט מאוכזבת, וחושבת על איך הייתי יכולה לחגוג בגדול בלי הילדים...  בשבת הקרובה זה יקרה, אני בטוחה בזה, אני פשוט יודעת.  כתבתי את זה לפני יומיים. היום יום שבת כבר התחיל, ואמנם בשתים עשרה כשבעלי איחל לי יום הולדת שמח, ושאהיה מאושרת, ושני ילד

 מוזר כמה שהכאב הפך לעמום.  מוזר כמה שאני מתגעגעת לצרחה, מתגעגעת לעריסה שרדפה אחריי כשנדדתי לבדי בין החדרים הריקים, מתגעגעת לכאב הנורא הזה כשהרגשתי שליבי עוד שניה עוצר, עוד שניה הריאות לא מצליחות יותר להכניס אוויר, פנימה והחוצה. מוזר שאני מרגישה שאין לי יותר מה לכתוב עליו. אין חדש.  מוזר שהאבל נגמר, ואני רוצה שיחזור מוזר שעוד לא עברה חצי שנה ואני מחפשת צימרים ליום ההולדת. ואשכרה מתלבטת אם מהחברות הטובות אני רוצה טבעת או יום בספא.  מוזר שבאמת מעניינות אותי טבעות, ולנסות עיסוי באבנים חמות הפעם.  מוזר שלצד הפורום אני נכנסת לבלוגים של אמהות, וקוראת על קאפקייקס בשלושה צבעים, ואמבטיות פטנט, וחוויות לידה והנקה. וגם זה מעניין.  מוזר כמה שאני נהנית מהלבד שלי, כמה שחסרות לי השעות שאני לבד בבית, בכיף עם ספר וסנדוויץ במיטה הזוגית, כי במקרה השבוע רוני חולה והלבד התבטל.  מוזר כמה שבבת אחת הפך לי קל לשחק עם תינוקות, לאחר חציית המשוכה הגדולה. (תודה, אתה חבר אמיתי)  מוזר שעם כל זה כשאני צופה ברוני לפעמים עולה לי גוש בגרון - אושרי מעולם לא יעשה את זה. ואת זה. עולה, ותיכף יורד.  מוזר כמה שהחזרה לחיים רגי

  אני מרגישה שאני משלימה עם זה שאני לא אזכה לגדל את אושרי, שרק זכיתי להיות אמא שלו לתשעה חודשים ולידה אחת, וזהו. אני חושבת שמרוב שדיברתי כל הזמן מה אני אעשה בטיפול, הגעתי לזה לבד -I cracked the code, מצאתי שיטה שמאפשרת לי להמשיך הלאה. אני אנסה לתאר מה אני עושה עם עצמי בראש.  קודם כל הבנתי שאני חושבת עליו כל הזמן. ורוב הזמן המחשבות האלו מעציבות אותי. אבל לא כל מחשבה עליו היא עצובה. לי למשל יש זכרונות נעימים איך שרתי לו בבטן, ונעים לי להזכר שהעברתי לו את העיניים שלי, ושהוא היה דומה לבעלי כנער, ואיך בדבי דיבר עם הבטן מדי פעם, ואפילו כך מני חלומות בהקיץ על איך הוא יכל להיות שאם מנתקים אותם מההקשר הם ממש טובים. אז מה שאני עושה זה כל פעם שהוא עולה לי לתודעה אני מנסה לכוון את עצמי למחשבות ולזיכרונות האלה, וכשזה מתגלגל לנושאים אחרים, כואבים יותר, אני עוצרת ומתחילה לדמיין מחדש איזשהו זכרון שמח אחר, וכך כל הזמן. אני מתמקדת בכמה שאני אוהבת אותו, וכמה נהניתי ממנו, ומשתדלת להתעלם מהחוסר, לא לחשוב עליו כל הזמן בהקשר של אין אלא בהקשר של כמה טוב היה לי כשהוא היה קיים בתוכי. לקח כמה שבועות של עבודת נפש

השינוי הלא צפוי כשמו הוא - בא בהפתעה. בהפתעה רבה בשבת בבוקר קמתי עם חשק לצבוע ציפורניים. ולכבוד הרצון הלא ייאומן הזה לא יצאנו בשבת בבוקר לטייל, וצבעתי ציפורניים באדום עז. ונפנפתי בידיים בפני בעלי וראיתי משהו במבט שלו שנדלק, כמו פעם. לי דווקא התחשק לצבוע בירוק, אבל אדום וקצרעושה לו את זה.  ובערב אמרתי שבמקום שנטייל בפארק אולי נלך ונשתה קפה עם עוגה במסעדה. ולבשתי שמלה, וענדתי עגילים גדולים, והוצאתי את קופסת האיפור, הסתכלתי לעצמי בעיניים... ובחרתי צללית שתתאים לשמלה! וישבנו בבית קפה בשקיעה, שתינו בירה וקפה קר, ורוני התמרחה בעוגת שוקולד, והחיוך שנמרח על פנינו היה אמיתי לחלוטין.  והיום, יום ראשון, סוף סוף זה קרה. שלושה חודשים עברו מאז שייבש החלב סופית. שלושה חודשים שבהם אני הולכת עם חזיות ההנקה שקניתי בשבילו, מתלבשת ומתבאסת. שלושה חודשים בהם כל יום ראשון אני אומרת - השבוע אני אקנה חזיות חדשות, וביום שבת אני עדיין בחזית הנקה. והיום זה קרה. הלכתי והוצאתי קרוב לאלפיים שקל, וקניתי שש חזיות, כל מה שהיה בליה לונדון. היום חזיות ההנקה מפנות את המדף בארון. היום אני אשה סקסית בחזית תחרה. מתי ואיך זה