אמא לאחת וחצי

אז למי שלא מפענח את הרמז שבכותרת - אני מנסה להכנס להריון. החצי בשיתוף פעולה חלקי, גם לי לא באמת ברור מה זה אומר. אבל אני, כבר שני מחזורים שאני שם.  ואוהו כמה שיש לי להגיד... זה מאוד שונה מארבעת השנים שבהם כל חודש ציפיתי לקבל מחזור. או לפחות פעלתי כדי למנוע הריון באופן מודע. קודם כל להתמסר לתקווה זה מפחיד. ההתלבטות הזאת של האם לזרום עם קו מחשבה חיובי, ולקבל את ההתרסקות, או להחליט שלא יקרה החודש, להתמודד עם האכזבה מראש, ואז אולי וואו. המוח בוחר ב', הלב לגמרי א'. והקטע המצחיק הוא, שאני מתמודדת עם ההתלבטות הזאת בערך חמשת אלפים פעמים ביום. כל דבר, אבל כל דבר, מוביל לזה. AAAAAAAAAAAAAAAAAAA!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! דבר שני, הגוף שלי התחרפן. המחזור מאחר, ובאופן כללי שונה מהרגיל. מיחושים מוזרים מופיעים בביוץ ואחרי יחסים. גודש ורגישות בשדיים שבאים והולכים. אבל הכי חמור זה הבחילות. חברתי צחקה עלי, ואמרה שזה בחילות הריון דימיוני, וצחקתי בחזרה, ועניתי שאני עוד לא עד כדי כך מחורפנת. לאור השבועות האחרונים שעברו עלי, נראה לי שאני לגמרי מחורפנת עד כדי כך ויותר. לא, אולי בעצם הכי חמור זה שאפיל