אמא לאחת וחצי

כבר מזמן לא יורדות נעלמות מתחבאות  מתייאשות  למה לצאת? ומבפנים מתחת לעור  בחלל הריק שבפנים אני חשה אותן  זולגות, חמות, רטובות לא מפסיקות  חשה אותן זורמות במורד הבפנים של הלחי בתוך הריקנות בחזה לתוך הרחם הריקה זורמות ללא הפסקה ולא מצליחות למלא  ושק הדמעות לא מתרוקן  והרחם ריקה לאן הן נעלמות?  נספגות? מתאדות? משתחררות במחזור? איך אני מצליחה לא לעלות על גדותיי? לא להציף את העולם בדמעות או לפחות את הבית?

משהו על שיערות לבנות : היו לי כמה שערות שיבה. עוד מלפני הלידה, שתיים שלוש בלבד, לתלוש ולא לצבוע. ואחרי הלידה של אושרי הפסקתי לתלוש אותן, כי הרגשתי שהרווחתי אותן ביושר. או שסתם התאים לי שער שיבה. ואחרי שעברה שנה, ראיתי שיש קצת יותר ממה שהיה, והחלטתי להפטר מהן. ואני תולשת אחת, והיא קצרה ולא ארוכה. ועוד אחת, ועוד, והן כולן באותו אורך. שערות מעוותות, קשות, לבנות לגמרי, מוזרות למגע. ואז מדדתי אחת, 14 סנטימטר. בדיוק. השער גדל סנטימטר בחודש. היום הוא היה אמור להיות בן שנה וחודשיים.  ומשהו על הרחם:  יכול להיות שהיא נלחמת נגדי? שהיא עושה לי דווקא? שהתת מודע בעל השפעה על הגוף? או אולי הכותרת המתאימה היא : WHAT THE FUCK DID JUST HAPPEN?!  ובפינת התכל"ס על הבוקר ב 5:50 במקלחת, מה אני מגלה, לגמרי בחוץ? את המירנה! מיותר לציין שזה חרפן אותי לגמרי. נדמה לי שכושר העבודה קצת נפגע, וגם כושר הריכוז. כמה שזה נוח לעבוד בבית חולים, הספקתי לעבור בדיקת גניקולוג עוד במהלך המשמרת. הממממ..... הכל בסדר. רק הלך ההתקן ששברתי את הלב לעשות אותו רק בדצמבר, ובפינת המרפי - בדיוק אחרי שנגמרו שלושה חודשי מחזור נצחי, ו