רשומות

מציג פוסטים מתאריך מרץ, 2014

צרוף מקרים או ראיית הנולד

  מממממממ ממה אני אתחיל להסביר את הפוסט הזה?  לפני שש שנים התחלתי פרוייקט של קעקוע גדול. חלק גדול מהקעקוע זה עץ פריחת דובדבן, שאני ייעדתי אותו כקישוט סביב  החלק היותר משמעותי של הקעקוע בעיניי, הירוגליפים יפניים שאומרים דברים בעלי משמעות לגביי. לפני שסיימתי את הפרוייקט נכנסתי להריון עם רוני, ואז עם אושרי, וכך נשאר לו חלק לא גמור עד היום.  ולפני כמה ימים דיברתי עם מישהי שאף היא עשתה קעקוע של פריחת דובדבן, והיא סיפרה לי מה הוא מסמל -  אז קודם כל הוא מסמל יופי, זה ידעתי בנוסף הוא מסמל שהחיים הם בני חלוף בגלל שעונת הפריחה היא מאוד קצרה. המממממ.  ודבר אחרון - אם מקעקעים עץ דובדבן עם פרחים נושרים זה מסמל אובדן של אדם קרוב.....  החלק ההזוי הוא שבקעקוע שלי יש צרור גדול של פרחים שנשרו מהעץ. ומאז אני אוכלת את עצמי עם צרוף המקרים הזה - איך יצא שקעקעתי פרחים נושרים מראש, בלי לדעת? אולי עצם זה שקעקעתי מראש פרחים נושרים שינה לי את הגורל (לא באמת מאמינה בגורל, אבל עובדה שהמחשבה הזו תקועה לי בראש)?  שונאת צרופי מקרים!

בלי תרופות

  שמתי לב ששכחתי לציין את זה - השנה אני בלי פרוזאק למה? בעיקר בגלל שנגמרו לי הכדורים, ולא מצאתי את המרשם, ואז אחרי שבוע בערך פתאום ראיתי שאני די בסדר בלעדיהם. אז כמה דברים כדי לסכם את עניין הפרוזאק בחיים שלי: השינוי המחשבתי היה לא פחות ממדהים. עד כמה שאני מאמינה חזק בתרופות קונבנציונליות, כשמדובר בתרופות פסיכיאטריות זהו בשבילי נסיון ראשון, ובהחלט אני אזכור אותו לטובה ובמידה ויהיה צורך אפנה לשם שוב. התעלה על הציפיות שלי. כשביקשתי אותו מרופא המשפחה, הרגשתי את עצמי מרוקנת מאנרגיות טובות, ואפילו בלי כח לכעוס. חושבת שציפיתי לכדור שיכחה, משהו שישאיר אותי בערפל מסומם עם חיוך ובלי שארגיש כלום. חיוך מסומם של בית מרקחת, משהו כזה. ענן לצוף עליו מעל הבור. ומה שקיבלתי זה קילוף השנים הרעות מעלי. הזדמנות להזכר בצורת החשיבה החיובית והשמחה שאפיינה אותי לפני ההריונות, לפני הדיכאון. פתאום הייתי מסוגלת לנתח את החיים סביבי מתוך נקודת ראות של האדם שהייתי פעם, ולא רק מתוך הכעס האשמה וחוסר האונים של עכשיו. והמחשבות הטובות או האופטימיות שהופיעו, הן לא הרגישו זרות. זה הרגיש כאילו שאני נזכרת בעצמי, משלבת באשה הח