אמא לאחת וחצי

  מרשה לעצמי להתחבר להריון. לדמיין את ההמשך שלו לדבר עליו בפומבי לספר עליו לרוני לשים יד על הבטן לקטר על שליש אחרון בשיא הקיץ לבחור סלקל להזמין תורים לסקירות ושקיפות להמשיך לעשן כמו בפעמים קודמות ללבוש בגדים שמבליטים את הבטן להיות בהריון אהוב ורצוי ואני שוב גאה בעצמי על כך שאני מעיזה שאני לא נכנעת לפחד שחיכיתי וההמתנה משתלמת לי עכשיו ויש דבר אחד שעומד מולי כמו מראה שהשגתי הריון אך זה כל מה שהשגתי ואני נאחזת בו, כי המאחז של האהבה התרופף.

  נראה לי גם זה סוג של מקום שבו צריך להודיע רשמית :) שבוע 5+ מאושרת. פיזית מרגישה טוב מהצפוי. חרדות תחת שליטה. בעל מאושר. משפחה וחברים בעננים. כן, מספרת. כי להסתיר זה להתמסר לפחד ואני לא מוכנה. חוזרת אחורה בבלוג, על השנה האחרונה. השנה שבה הרגשתי קצה של דרך תחת הרגליים. קשה למצוא לזה מילים, אבל אנסה. סיפוק? גאווה? שליטה כלשהי בחיים הבלתי נשלטים האלה? טיפול פסיכולוגי של שנתיים שמביא תוצאות? יש בנו אהבה והיא תנצח? ועל התחושה העמומה הזאת, שאני לא מצליחה להגדיר אבל היא גורמת לי לדמיין שאני יודעת מה אני עושה, אני מסתמכת בהריון הזה. על זה שהתהליך שעברתי (וכמה שהוא מתועד כאן בבלוג, זה מפחיד) ילווה אותי במהלך ההריון ולא ייעלם לו פתאום כמו שהאישיות שלי נמחקה בהריון עם רוני. על זה שהפעם אני אצליח לעצור מבעד עצמי מלהעלם, או להתפרק, או להמחק. לא, בעצם, אני לגו, אז שאני אדע לעשות תיקונים או להרכיב מחדש אם צריך. וסומכת על עצמי שאדע לבקש עזרה. שאדע לחלוק קשיים החוצה. ומסתמכת על זה שיש סביבי אנשים קרובים שמחפשים איך לעזור. גם זה משהו שהייתי צריכה ללמוד בשנים האלו. אז אני פוחדת בביטחון, זה מה שהתכוונתי

ועם כל שנה מתרגלים יותר ויותר שלא חוגגים לו היום יום הולדת וזה הופך להיות קל יותר להעביר את היום הזה כאילו כלום כי באמת כלום במה שונה התאריך המדויק בו הוא מת מכל יום אחר? בכלום אז לא אלך לבקר בקבר, כי זה סתם עוד מקום, ולא הייתי כבר שנתיים וכן אלך לעשות קניות, ולשטוף את הבית ואמרתי בבוקר לרוני כשהערתי אותה לגן שקמתי עם מצב רוח טוב ואולי זה אפילו נכון כי המוות של אושרי כבר לא צריך יום שנה הוא בליבי כל יום

  אז נשארו עוד ימים ספורים עד ליום לא הולדת ארבע לאושרי עברו יומיים מאז קברנו את ריז'יק, והכאב כבר פחות חד מחר בערב אני כבר אדע אם קיבלתי מחזור או צריך לעשות פיפי על מקלון ושוב הראש עושה לו איזושהי ספירת מלאי כמה שנים הפרש יוצא בין רוני לילד הבא? איזו משמעות נסתרת יש לו להפרש הזה? והנה אני יודעת - אם אני לא בהריון כרגע, אז הם לעולם לא ילכו בו זמנית לאותו בית ספר. רוני כמעט בת שש, וזו אחת ההשלכות. אוף די כבר, פרט קטן שולי ומציק שלא עוזב אותי בשקט! והנה, במפתיע הגיעה לי עוד השלכה - רוני מרגישה שהיא גדולה מדי לשירי ערש. הנה נגוזה לה הפנטזיה של לשיר לה ולשיר לבטן בו זמנית כל ערב. מה גם שבאופן כללי אני מאוד מחוברת לרגעים האלה לפני השינה בהם אני שרה לה. וחבל לי להפסיק. אבל יש גם את זה. ואז אני חושבת לי איזה סמלי זה יהיה לגלות על הריון בדיוק לקראת יום הלא הולדת. טוב נו, חיפוש סמליות זה בכלאאאאאללל מעצבן. מה בדיוק עובר עלי? אולי אני הורמונלית? יש לי סיבה להיות הורמונלית???!! !!!! לשמוח? לחכות למחזור? מה אני עושה?! מרגישה כמו אוגר בתוך גלגל בתוך כלוב עם נסורת (וטיפל'ה חרא) עם כל המחשבות

אז איך מספידים חתול? איך אפשר בכלל לתמצת בכמה מילים 13.5 שנה? המקום הריק על הספה שאיש לא יושב עליו עדיין? הקערית שעומדת ריקה לצד המלאות? הקולר באמבטיה, שאני לא יכולה לשים בפח? שולה ושיבאס שנותרו בודדים, והם נדבקים אלינו בחיפוש אחר נחמה? ובעיקר, בעיקר כל כך הרבה זכרונות ריזי'ק שמלווה אותנו בשביל, עם הזנב למעלה בידי וביללות רמות ריז'יק שמחכה שאני אסתובב כדי לסיים לי את הקורנפלקס ריז'יק שהביא הביתה חתולי רחוב לאכול מהצלחת שלו ריז'יק שדפק את שיבאס באמצע הסלון תמיד ברגע הלא מתאים >ריז'יק שיודע לפתוח לבד כל דלת וכל ארון, אבל דורש שיפתחו בשבילו ריז'יק ששולה המשיכה ללקק בשביל המריבה שתבוא אחר כך ריז'יק שדוחף אותנו עם הרגליים עד שלא מקבל חצי ספה ריז'יק ששר בקולי קולות כל לילה בארבע לפנות בוקר. או חמש, תלוי שעון קיץ/חורף ריז'יק שמתגלה בהפתעה בבוקר על הכרית שלי, מפהק לי לתוך האף ריז'יק שהפך בשנים האחרונות לראשון בהיררכיה, והשתנה עם האחריות ריז'יק שנולד לי לתוך הידיים , ועד שהידיים שלנו לא הניחו אותו בקבר לא האמנתי שזה אפשרי, להפרד. וכמה שזה אירוני, ש