אמא לאחת וחצי

אפילו לא יודעת מה לכתוב<br> לפני שנתיים בשעה הזו עוד הסתובבתי וספרתי צירים, בלי לדעת בכלל שיש בעיה זוכרת כל כך את הביקור במרפאה, איך קשקשתי וצחקתי עם כולן. גם עם טכנאית האולטרסאונד. ואיך השתתקתי באמצע בדיחה כלשהי כשעלה המסך השקט, והחיים נעצרו. והנה, עוד שעה וחצי נחגוג יומולדת ארבע במשחקיה לזאת שנולדה באותו היום. הכנתי לה עוגה מקושטת ומתנה והיום אני מרגישה בעיקר שזה יום ההולדת שלה. הבת של החברים הכי טובים שלנו. ואושרי שלי? אני אפילו לא בוכה היום. כי הוא לא חסר לי היום יותר ממה שחסר לי בכל יום רגיל. כי אני כבר התרגלתי שלעולם הוא לא יהיה בן שנתיים, ולעולם לא נחגוג לו יומולדת.  ואנחנו? אפילו לא מדברים בינינו. לא על אושרי, ולא על שום דבר.  ורוני מתכוננת בהתרגשות ליומולדת של החברה שלה, ולא יודעת מכלום. והמשפחה המורחבת לא תעז להרים אלי טלפון היום לשיחת חולין.  ואני? בעצם אני מחכה שהיום ייגמר. כי לא מצאתי איך לנהל אותו באופן שינציח את אושרי. כי גם היום רוני דורשת את תשומת ליבי, ויש כביסות ובישולים, ועולם לא עוצר. אז נדליק נר וירטואלי, כי בבית היום אין נרות.  זוכרת אותך, אושרי אהובי, יותר

  עם הגדולה שאוטוטו בת ארבע אמא, למה אין לך תינוק בבטן?  אמא, מה זה אחות? אמא, מתי יהיה לך תינוק בבטן?  אני אתן לתינוק את השמלות שלי, ואת החולצות ,ואת הצעצועים שלי  אבל מתי יהיה לי תינוק שאני אחזיק על הידיים? את יודעת אמא, אצלי בבטן היה תינוק, וקראו לו אלי, אבל הוא לא יצא  אבל אם אין לך תינוק בבטן, את מי אני אחזיק על הידיים? מן הסתם זה נובע מריבוי הלידות בקרב האמהות בגן שלנו  ולא מוסיף שעדיין יש לי בטן, פשוט בטן אבל פאאאאאאאקקקקקקק!!!!!!!