אמא לאחת וחצי

והחיים מתגלגלים להם הלאה. והאמת? האמת יש כל כך הרבה לזכור ולספר. וגם לשמור לעצמי קצת פרטיות. ואחרי ששוב אני אגיד את המלה פרוזאק (כן, כן, עדיין לוקחת ומתלהבת) יש עוד מילה שראוי להגיד- פורטיס. מוזר, לא? שיר אחד של פורטיס שפתאום גרם לי לראות את האהבה שעדיין נמצאת בינינו. את הרגעים הנדירים האלו בהם אנחנו אוהבים וזה כל כך טוב שזה שווה את כל השאר. שזה טוב בצורה מטורפת, ואין מצב שאני מעבירה את שארית חיי בלי. סתם משהו שהתנגן לו ברדיו בנסיעה משפחתית, ועשה בתודעה שלי מהפך קטן.  https://youtu.be/hX1OusGNhr4 ומה גיליתי? שאם אני לא הולכת לשום מקום, אז אפשר להפסיק לנסות להעלים את האהבה אליו, ולהתחיל להפגין אותה. האמת - זה עובד. לזמן מה. ועדיין, בתוך השגרה הלא-מאוהבת של אחרי (אחרי מה? הפיוס הגדול, כמובן :), ישנה קבלה מסוימת - כן, זה המצב החדש, זו הזוגיות שלנו, ומה אני מוכנה לעשות בנידון? אה, והיינו באמסטרדם. והשארתי את הילדים בבית. את שניהם. והייתי שוב בת 25,  והשתוללתי ואיבדתי שליטה ואהבתי כל רגע. אז מה אגיד? אני חיה. והחיים לא רעים בכלל. ואני לא בהריון וסופסוף נהנית מכל רגע מההפסקה הזאת.