אמא לאחת וחצי

ואולי, אולי זה פוסט אישי מידי וזה שוב כתיבה על אהבה שהולכת למות רק שפעם בכיתי עליה והאשמתי את עצמי שלא עשיתי מספיק והיום אני עצובה אך שלמה עם מידת העשייה והיום, היום גם קצת פחות פוחדת</p> <p>ממה שיקרה אחרי המוות שלה לומדת שאיני מתגעגעת כשהוא נוסע לומדת לבטל את הדברים שלו בהינף יד לומדת לעשות לבד בלי לחשוב פעמיים לומדת להתנהל לבד עם ילדים ועבודה במשמרות, החשש הגדול שלי לומדת עוד הרבה דברים על עצמי על הדרך ובעיקר למדתי לחפש את התמיכה שלי במקומות אחרים ואנחנו לא חברים יותר ויחד עם זאת אני נמצאת כאן ואינני הולכת ואפילו נשכב כי היא עדיין לא מתה