הרהורים על גודל החור (בלב)
אז לא נראה לי שיש צורך לכתוב בשלב זה שהחור בלב תמיד נוכח. רוב הזמן הוא פשוט נמצא שם ברקע, חור קטן שאינו מונע מהלב מלפעום, כמעט ואינו נותן את אותותיו. כאב עמום ומושך שכמעט והפסקתי להרגיש מרוב שהוא כל הזמן שם. כאב מתוק. ויש, יש את הרגעים המדהימים האלו, לפני משמרת לילה, כשרוני באה לישון איתי לשעה לפני שאני צריכה לקום ולצאת לעבודה. אנחנו מתחבקות מתחת לפוך, ואני עוצמת עיניים ומעמידה פנים שאיני שמה לב שהיא מסתובבת ללא הפסקה ותוקעת לי עקב בין השכמות. מקשיבה לנשימות שלה נרגעות והופכות לנשימות של שינה. נושמת אותה לתוכי ונרדמת. ברגעים האלו אני מרגישה שהחור הוא פצפון, קוף של מחט, וליבי גואה ועולה על גדותיו מאהבה שלא זולגת לה החוצה דרך החור. ואני מרגישה שלמה. ויש, יש רגעים אחרים. כשרוני מגלה סרטונים ביוטיוב של המיצגים בדיסנילנד. וצופה, ומתלהבת, ואני מתלהבת איתה ופתאום בא החור ומשתלט עלי. והעולם נצבע בדמעות של דם, וכל כך חסר הילד שלעולם לא יחלום על נסיעה לדיסני וורלד. כל פעם שאנחנו הולכות להצגה חדשה ואני מנגבת דמעות כשאיש לא רואה. ומי יראה איזו אמא בקהל שמוחה דמעות מתחת למשקפים בתנועות יעילות ל