והנה דימוי מוצלח
שחשבתי עליו בקריאת שירה. על לידה.
אז נכון שבהתחלה, כשמגיעה הבשורה עם הפחד, נדחפים ליפול לתוך תהום שחורה כזאת?
ואז נשארים בתוך הנפילה המפחידה הזאת עד שהכל מתברר?
אז מי שהפחד שלה מתממש? היא פוגעת בקרקעית.
ומתרסקת בתחתית במהירות איומה, מפזרת דם ואיברים לכל עבר
ונשארת גופה מרוסקת בקרקעית.
ואז, כמו בסרטי זומבים, חלקים מהגופה מתחילים להאסף, בהתחלה קצת עקום
והיא מתרוממת על ברכיה, ואז נעמדת, מתנודדת והלומה
ורואה מסביבה קרקעית של תהום שחורה
עמוקה ואפלה בלי מראה שמיים
בלי עקבות אדם
והיא מתיישבת לה בפינה בחיבוק ברכיים
ומתחילה תהליך. החלמה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה