TO UNSEE

כי לא מצאתי לזה מילה מתאימה בעברית. גם ברוסית יש מילה מקבילה ל UNSEE. ובעברית אין.

ובכל יום שנגמר, לפני השינה אני מבקשת

לאחסן את כל מה שראיתי היום בקופסא נפרדת

לסגור את המכסה שלה ולשכוח אותה עמוק במחסן לצבור אבק וקרדית אבק

ולא לזכור יותר לעולם

שראיתי את אמא מקיאה על עצמה ומתפתלת מכאבים

ושוכחת מרוב כאב ובחילה שהיא חצי ערומה

ונוסעת למקלחת על כסא רחצה, בעזרת כוח עזר, לראשונה. ובוכה.

עוד, עוד ועוד גבולות עצמאות וצלם אנוש שנפרצים ונשברים מול עיניי בחודש האחרון.

ואיני מרשה לעצמי להפנות מבט כשקשה, כי היא לא צריכה לעבור זאת לבד, בלעדיי

אבל בלילה, אני מבקשת מעצמי TO UNSEE

שהזכרונות האלו לא ייצרבו כל כך עמוק שיצבעו כל זכרון אחר שלה בצהוב צהבת.

כדי שאני אוכל לעצום עיניים ולישון, ולצאת לאכול, ולחזור הביתה לילדים, ולמלא בבוקר את המדיח לפני שאני טסה אליה שוב.

כי אני לא מרגישה אשמה, אני יודעת שצריך להתנתק.

נ.ב. פעם אמרו לי שטיפול פסיכולוגי נמשך הרבה אחרי שמסיימים אותו. עכשיו אני מאמינה.