שוברת מעגלים

 

אז סיימתי הנקה והייתי שוב בהריון. לא מתוכנן. לא רצוי. אני.

והיום עברתי גרידה, ואני מתאוששת היטב. ואני מרגישה פיזית טוב יותר מאשר בחודש וחצי האחרונים, אחרי הרדמה, כאב בטן והכל.

ואין, איך שהסטטיסטיקה יודעת איך להרביץ לך בדיוק כשחשבת שאפשר לסגור מעגל ולנוח על זרי הדפנה. ואיך את אומרת לעצמך שלעולם לא יהיה לך הריון לא רצוי, והנה אני בוועדה אומרת את אשר על ליבי ומקבלת טופס 17.

ועוברת ומחכה בסבלנות שלושה שבועות של הקאות עד לגרידה. אמרתי הקאות? בשבוע האחרון הבעל לקח חופש. ומקווה, מקווה למשהו בשבועות האלו. להוכיח לעצמי שאי אפשר להמשיך ככה עד ללידה? אבל את זה אני יודעת. זוכרת את ההריון של אושרי, שהיה צפוף אחרי הנקה עם תינוקת בת שנה והיה נורא בתופעות הלוואי שלו. אז צפוף עם תינוק בן 4 חודשים זה עוד יותר נורא. לא הייתי צריכה את ההוכחה.

ואני יודעת מה רציתי בשבועות האלו. רציתי לאהוב את הבטן. רציתי להיקשר ולהיפרד. וזה לא קרה.

וזה מה שקשה.

לדעת שעם כל מה שעברתי, יכול להיות לי ילד לא אהוב. הריון ששכחתי אפילו להיפרד ממנו כשדחפתי את הציטוטק מתחת ללשון. הריון שחשבתי עליו כעל מחלה, ואני מרגישה הקלה שנגמר ואפשר לחזור לחיים שלי. ועצוב וכואב לי שלא היתה אהבה בכל זה.