היום הריק

 

עברו חמש שנים מאז מותך, אושרי

כמה דמעות ידעתי מאז. כמה כאב.

כמה שמחה ידעתי מאז מותך. שמחה חיה, צורבת בבשר החי. שמחה שהייתי צריכה ללמוד להרגיש מחדש. ללמוד לקבל מחדש, להעריך מחדש, לאפשר לעצמי לחוש בלי כעס.

וכמה שעדיין היום הזה ריק.

וכמה שעדיין יש ציפייה. שיקרה משהו היום. שאני אדע איך להנציח אותך בצורה שתרגיש שאתה כאן. שתהייה.

ועדיין אינך.

ויש יום שקט עם העדר בולט של כל דבר שיכול להזכיר אותך. יש בית ספר לרוני ויום עבודה לבעל, ויש חופשת לידה עם מאור, ויש משלוחה מרמי לוי, וכביסה מאתמול. ויום הולדת לילדה אהובה אחת שגם השנה, כמו בכל שנה חוץ מיום קרוע אחד ביומולדת שנתיים, אני אופה לה עוגת יום הולדת עם קישוטי בנות, והעוגה לא מזכירה אותך בכלל.

ועדיין לא מצאתי ביום הזה מה לעשות עם עצמי. פרט ללכתוב כאן.

היה שלום, אושרי. (לא) נתראה בשנה הבאה. יום לא הולדת שמח.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אושר קשה

לגו

מה שנכתב בשביעי לפברואר