גלגל המחזור
או יותר נכון - החיים בצל גלגל המחזור.
אז יש את המחזור. שמורגש בכל פינה בגוף ובכל פינה בבית. שלושים ושניים מחזורים מאז לכתו, ועדין הריון חדש אינו בדרך. והנה תוצאות המאמצים שלי החודש מושלכים בגושי דם שחורים לפח, על גבי הפד. יומיים בהם אני נעלמת מהחיים של הבית, מתכסה לי בשמיכת הכאב, מנסה למנוע מכאב הלב לחדור.
יומיים בהם איני שותפה לעבודות הבית. וזה מורגש. הרי האהבה ששורה בינינו עומדת ביחס ישר לכישורי הניקיון שלי. אז עוד יומיים לסיום המחזור, הר של אופטלגין, הר של כביסה, הר של כלים בני יומיים, קניות, בישול. סטירה אוהבת לבעל - הלו, זה רק יומיים! עובד. כל חודש זה עובד. ומה אם מוותרים על הסטירה? לא עובד.
ואז יש את הימים הבטוחים לפני הביוץ. אפשר להתעלם מהגלגל, לרכב עליו אחד לזרועות השני. חבל שזה לא מחזיק מעמד הרבה זמן. תוך שבוע לא יותר, כמו סנונית המבשרת את בוא הביוץ מגיעה הירידה. הפעמים בהן מריבות הבוקר נשארות לערב, ולמחר. ואז, בשיא כל זה, בא הביוץ. אנחנו צועקים ואני מרגישה בפנים את הכאב המתכווץ הזה, צועק לי - הנה אני, ההזדמנות המפוספסת של החודש. עד שאושרי לא נולד מעולם לא הרגשתי ביוץ. כעת אין מצב שאני מפספסת. אני נושמת עמוק ומשקיעה את האנרגיות ההכי טובות שלי. בחודש הבא זה ייראה יותר אפשרי.
ואז מגעים הימים הבטוחים. נראה לי יש לו חיישן פנימי למצב הביציות שלי. ברגע שאין סכנת הפריה החיים חוזרים לפרוח. בבקרים אני קמה עם תקווה, המאמצים שלי נושאים פרי. אם רק נמשוך את זה עוד קצת...
ואז זה מגיע. באופן בלתי נמנע. הפעם הזאת שמשהו קטן מביא לי את הקריזה. ואחרי חצי שעה אני פתאום מתאפסת, וקולטת שהנה זה בא, הסוף. מממממ.... לוקחת את עצמי והולכת להתנצל בפני הילדה או הבעל, מי מהם שהיווה את הטריגר. בדרך כלל אחרי קריזה צריך להתנצל. רוני שואלת אם כואבת לי הבטן. הוא אומר בעיניים צוחקות - כבר הבנתי שאת לפני מחזור. וכאילו האישור הזה שאין בחילה החודש, יש קריזה, גורם לו לנשום לרווחה. כאילו השיל אבן חרדה מליבו. כאילו שההתמודדות שלו נדחתה בעוד חודש. ואילו אני מפנה את עוצמות הקריזה עליו, והוא אוהב את זה. וכך עוברים להם עוד כמה ימים, בעוצמות של כעס ותשוקה. ימים בטוחים זה טובבבבבבב......
וההתמודדות נדחתה בעוד חודש, ואני מחכה לחשבונות של חברת הגבייה, האחוזים על המינוס שרשום על שמי - אה, הנה זה, צריך דחוף לקנות פדים, לנקות לכבס לקנות לבשל ליומיים קדימה, אבדה התקווה להחודש....
ושוב הוא בא - המחזור...
תגובות
הוסף רשומת תגובה