ואצלי - כלום
אז היום קיבלתי שיחה
מדצמבר, שסיפרה לי שדנה ילדה
וקראתי בפורום הריון אחרי אובדן על חדשות טובות של אחרות
וראיתי את אמא שלי מנשקת את ע', הילדון שנולד באותו היום כמו אושרי
וכל זה, זה לקח אותי למקום שאני לא רוצה להיות בו, למקום של קנאה. למקום של חוסר הבנה למה אני לא שם. למה אין לי, אין לי בן ואין לי הריון, ואין לי הריון בפוטנציה.
בימים כמו זה אני אומללה איתו יותר מתמיד.
והמוזר הוא, שאפילו ביום כזה אני לא בוכה, והדמעות נראות רחוקות מאי פעם.
ואני מתגעגעת כל כך למה שיכל להיות לנו. לכל מה שנשבר בשנים האחרונות.
והכי אני מתגעגעת לבכי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה