דווקא יש יום הולדת

היום דווקא יש יום הולדת.

יש יום הולדת לל` , הילדה שלפני שנה לא חגגו לה יום הולדת שנתיים. הילדה שנחגוג לה היום יומולדת שלוש עם כל החברים, והשנה ביום ההולדת שלה לא נבכה.

ויש יום הולדת לע` , האח הקטן של החברה של רוני מהגן. הנה, ביום הזה יש מי שיצא עם ידיים מלאות, וזה טוב.

ויש יום הולדת לאושרי. והיום אני ואבא נחגוג לו יום הולדת בבית הקברות.

והיום אני מוותרת על הדמעות, מוותרת על הצער, ומעריכה את מה שנתן לי.

את האהבה שנתן לי, אהבה בלי תנאים, אהבה שאין בצידה שום דבר עבורי חוץ מהאהבה עצמה.

את סדר העדיפויות החדש שלי.

את ההוכחה שאני חזקה, כמו שחשבתי.

את הזכות שוב להכיר את עצמי, לסמוך על עצמי, להסתמך על עצמי ולא להתלות על שאר העולם.

את ההזדמנות להתחיל את החיים מחדש, כגרסה מוצלחת וקשה יותר של מי שהייתי, כגרסה מאושרת יותר ומעריכה את מה שחשוב.

את היכולת להרגיש את הזמן. לספור בנשמה כמה זמן מוקדש למה שחשוב, ומה איכותו. לדעת לנצל את הזמנים הטובים עד תום.

כי אם החיים לא ימלאו אותי, אני ריקה.

וכי מה תרצו שאכתוב ביום הזה?

שהשתכרנו בצהריים, אחרי בית הקברות?

שהזמנתי לו עוגה עם זיקוק?

שבערב, במשחקיה, שוב אכזבתי את עצמי?

לא, לא בזה שבכיתי, עדיף הייתי בוכה.

שרצתי לרוני, להתנחם בה,

ואחרי עשר דקות מצאתי את עצמי צורחת במקום לשכנע ולחבק.

ששוב הוצאתי עליה את מה שמרעיל אותי

שזאת האמהות החדשה שלי, שעליה אני צריכה להודות לו

שזה הדבר היחיד, בו אני עדיין נכשלת

בלהיות אמא של רוני

אמא שלפעמים כועסת עליה,

אבל לא מוציאה עליה כעסים אחרים

ועם כל הכוחות, וכל ההתקדמות

אם יש נפילה - אז זה המקום שלה