נוביי גוד

 

הגיע ועבר

החג המשמעותי ביותר בשנה

ובבית עדיין עומד העץ שקישטנו שלושתנו יחד, עומד על הרצפה באמצע הסלון, ועם כל מבט משהו בלב שלי נחרד - איך את שמה עץ על הרצפה?! יש לך תינוק זוחל ועומד! עוד שניה אושרי יהפוך את העץ, ויקרה אסון! והעץ ממשיך לעמוד על הרצפה, להבהב בנורות, ושום אסון אינו קורה. אה, האסון כבר קרה? כבר כמעט ושכחתי, הוא כבר נכנס לי לשגרה...

ואולי זה לא האסון. אולי האסון הוא בזה שאני לא יודעת מה לאחל לעצמי בשנה הבאה. הרי את הדבר שהכי רציתי לשנה הבאה גזלתי מעצמי לבד, בהחלטה חד משמעית, ובודדה מנשוא. האם לבקש את הזוגיות הזו, או זוגיות חדשה? להתאהב בו מחדש, או לפתוח את לבי לאחר? לסדר את העבודה הזו, או לצאת לדרך מקצועית חדשה? ורק אחת, ילדתי היחידה, רק לגביה המשאלה שלי ברורה, אך הדרך לוטה בערפל.

אז הנה רשימת החיובים לשנת 2012

הריון ולידה 1

אהבה אבודה 1

ילדה 1

חברה אמיתית  2

חברה אבודה  2

אמא - בכלל לא חלק מהחישוב...

לא מסתדרת לי החשבונית, חייבו אותי על תינוק שלא קיבלתי. תקראו למנהל משמרת בבקשה, אני דורשת זיכוי...

נ.ב. חגגנו עם חברים, לא בכיתי, לרוני היה הכי כיף בעולם, הנשיקה בחצות היתה יבשה והמתנה שלו מעלפת...