והנה הנצחנו
לפני שעה חזרנו מהמקעקע. והנה הוא, ורוני , בידי לתמיד... היה מרגש, היה לי פחות קשה ממה שחשבתי. בכיתי בתהליך, וגם אחרי, אבל דמעות טובות כאלה, דמעות של שלווה. בירכתי אותו ואת רוני בשלום וברוכה הבאה שוב לתוך גופי. בהפתעה נהדרת לפני כמה ימים בן זוגי החליט לעשות בדיוק את אותו הדבר, רק בחלק העליון של הזרוע, מוסתר ולא גלוי כמו שלי. אז החזקנו ידיים כל הדרך, בדיוק כמו בלידה, והנה עכשיו הם חלק מהגוף שלו, ולא רק שליאז קבלו אותם - רוני הציפור היושבת, זאת שבחרה להשאר. והבן האהוב, שאני משחררת אותו לעוף חופשי. אוהבת אתכם, מקווה לציפורים יושבות נוספות שיתווספו בהמשך.
תגובות
הוסף רשומת תגובה